מגדל בבל

בחפירות שנעשו באזור שבו שכנה ממלכת מסופוטמיה, נמצאו כתובות הקדשה של מלכים שונים, חלקן משוקעות בלבנים בבסיס הזיגוראתים. באחת הכתובות שנמצאו, מסופר על גודֶאַ, מלכה של העיר לֶגֶש (בתחילת האלף השני לפנה"ס), שהתקבל להיות אחד מן האלים, בשל השם שעשה לו בבניית המגדל.
אפשר שזה היה רצונם של בוני מגדל בבל, לחרוג מגבולם האנושי אל האלוהי. בניגוד למסורות הבבליות, מדגיש הסיפור המקראי שהניסיון להידמות לאל הוא חטא חמור מאוד.

בחלקו העליון של הציור כהן לוי משכפלת באופן מסודר ומדויק למדי את החלונות היוצרים דגם (אם כי פעולת היד האנושית מורגשת וברור שאין זה שכפול תעשייתי ומכני מהסוג שיצר את החלונות בבניינים עצמם). בחלק התחתון של הציור מפרקת כהן לוי את הדימוי הסטרילי והנקי של המגדלים: נדמה כי המבנה המסודר והישר מתחיל להתפרק ולקרוס, או שמא הוא מקבל אופי אורגני ופחות תעשייתי. ואולי הצבע השחור מצביע על גורם חיצוני ש"תוקף" את המבנה.
פירוקו של המגדל מזכיר את גורלו של מגדל בבל ואת גורלה של החברה שיצרה אותו, והדבר מעורר מחשבות על ערכיה של החברה שיצרה את מגדלי עזריאלי ועל הגורל הצפוי לה.
ענת בסר מתוך מגדלים באתר 929

זמנהוף ראה כיצד היעדר שפה משותפת יוצר סכסוכים בין קבוצות אנושיות שונות. הוא סבר שיש צורך בשפה שתהיה משותפת לכל התרבויות והעמים, שפה שתקל על קשרי מסחר ודיפלומטיה, ואולי אף תקרב את הלבבות.

להמשך קריאה:
אומנם השפה האנגלית נחשבת כיום לשפה בין־לאומית, אך עמים רבים אינם שולטים בה, והיא גם לא הייתה השפה הבין־לאומית מאז ומתמיד. בימים קדומים הייתה זו האכדית, ולפני כמה מאות שנים בלבד הייתה זו הצרפתית. "לינגואה פרנקה" הוא המונח המתאר שפה שמשמשת לתקשורת בין דוברי שפות שונות, ובכל תקופה היסטורית היא אחרת על פי השפה של עם או של תרבות הדומיננטיים באותה עת.
לעומת ה"לינגואה פרנקה", שפת האספרנטו נועדה להיות שפה ניטרלית, שלא תשקף יחסי כוחות, אלא להפך, תאפשר קיום בשלום של כלל התרבויות. לאחר שנים של מחקר שפות, הרכיב זמנהוף "שפת גשר", בעלת דקדוק פשוט יחסית, לעומת הדקדוק והתחביר בשפות שנוצרו באופן אבולוציוני.
כיום ישנם כשני מיליון דוברי אספרנטו ברחבי העולם, אך עדיין אין היא השפה השנייה של כל אדם.
ועל זה אנו אומרים – Mojosa !
**(מוֹיוֹסַה) – "מגניב" באספרנטו

בשפה היוונית מֶסוֹס = אמצע, פַּאטְמוּס = נהר, וביחד: "ארץ בין הנהרות".
מסופוטמיה היא למעשה כינוי שמשמש חוקרים לתיאור תקופה כרונולוגית של שלטון אימפריות שמיות באזור זה, שבו צמחו התרבויות הקדומות בעולם – תרבויות שׁוּמֵר ואַכָּד, בָּבֶל ואַשוּר. על פי המחקר, באזור זה התפתחו לראשונה ערים וממלכות, דתות ומיתוסים, הכתב, ספרות וחוקים ועוד.

השם שִנער מופיע במקרא בסיפורים המתארים את ראשית התרבות האנושית, בסיפורים על נמרוד ועל מגדל בבל, ובספרים מאוחרים, כגון דניאל וזכריה, מציינים את שנער כמקום הגלות לאחר כיבוש הארץ על ידי בבל.
להמשך קריאה:
נמרוד בן כוש בן חם בן נח היה מלך בממלכות השונות, וביניהן בבל, אשר בארץ שנער: "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר." (בראשית י, י)
מדרשים שונים רואים בנמרוד דמות שלילית המייצגת עבודת אלילים, ובין השאר מיוחסת לו במדרש היוזמה של בניית מגדל בבל כמרד באלוהים.

אלוהים רצה למנוע את המשך המיזם האנושי הזה, ולשם כך החליט לבלול את שפתם. מרגע שאיבדו בני האדם את שפתם המשותפת, לא יכלו להמשיך במיזם יחדיו.
בין מסריו השונים, סיפור מגדל בבל נועד גם להסביר את מוצא השפות. הסיפור מציע הסבר אטיולוגי לריבוי השפות בעולם.
בסרטון המצורף תמצאו הסבר היסטורי־בלשני להתפתחות השפות.

הזיגוראת, הוא בניין גבוה המזדקר מעלה, בעל כמה קומות, שבראשו, על פי השערות החוקרים, ניצב מקדש ששימש כמעונו של האל בעת ירידתו לארץ. העלייה אל המבנה הייתה באמצעות גרמי מדרגות חיצוניים ומרשימים והמבנה כולו נבנה מלבני בוץ מיובשות בשמש.
הזיגוראתים נבנו לפני 5,000 שנה בערך.
חפירות ארכאולוגיות שנערכו בערים שונות במסופוטמיה חשפו את המבנים האדירים. כתובות של מלכי מסופוטמיה ותיאורים של היסטוריונים יוונים כמו הרודוטוס מוסיפים מידע על המבנים. התיאורים של המבנה כמגדל המחבר בין השמיים ממעל לארץ מתחת – 'בית יסוד שמיים וארץ'. לעיתים קרובות הטביעו המלכים אשר בנו את הזיגוראתים את טביעת המלך על החומר של אחת מהלבנים שבכניסה למבנה לפני שהתייבש. כדי להנציח את שמם, לרומם ולפאר את עצמם, וייתכן שלכך התכוון הכתוב במילים וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם (פסוק ד).

מאחר שחוקרים הכירו את השפה היוונית ואת הכתב הדמוטי, אבן הרוזטה למעשה סיפקה להם כלי לפענוח כתב ההירוגליפים המצרי.

אבן הרוזטה נתגלתה על ידי קצין צרפתי במצרים בשנת 1799, בתקופתו של נפוליאון, בזמן המלחמה של הצרפתים באנגלים. אף שלא ידע בדיוק מהי אותה אסטלה (מצבת זיכרון) הוא הבין כי לפניו ממצא ארכאולוגי רב־חשיבות. לבסוף חוקר צרפתי צעיר בשם שמבוליון הצליח לפענחה ולהכין קודקס (מילון) לכתב החרטומים המצרי.